אתם יודעים מי היא אחת הקבוצות המצליחות ביותר ב-NBA (מלבד גולדן סטייט שהפכה לדבר הקבוע) בעשרת המשחקים האחרונים?
לא צדקתם.
הקבוצה היא פילדלפיה, ומאמנה הוא ברט בראון המושמץ והמותקף, המחורף והגדוף.
אתם יודעים מה הוא הרקורד שלהם בעשרת המשחקים האחרונים?
שוב לא צדקתם! הוא לא 8-2; הוא 3-7 ומותר לכם לשפשף את עינכם מכאן ועד הודעה ישנה.
מהקבוצה שהיתה ה-LAUGHINGSTOCK של כל הבארים מ-"JUST ONE MORE" בעיירה לונגווד במיין ועד"המקום של ליזה" בקייטוויל, אורגון, הפכה פתאום לאחד הדברים המשמעותיים והמעניינים בליגה.
אין כל ספק שה-PROCESS החל לתת אותותיו, וחלק מה-PROCESS היה להשיג מאמן של שחקנים שלא יעשה יותר מדי רוחות; לא ישים לב לכל הביקורות, וימשיך להפליג את סירתו ע"פ הרוח הנכונה הנראית לו.
האם פילדלפיה הפכה לנמר המזרח?
כמובן שלא. הם עדיין יושבים מקום שלישי מהתחת עם 27-15 אבל הם לפני מיאמי והנטס, ויש להם חצי עונה פלוס להמשיך להתקדם, במיוחד עתה כשבן סימונס החל להתאמן ב-5 על 5 ויתחיל לשחק מיד אחרי האול סטאר.
רק להזכירכם שבשנה שעברה הם היו 72-10.
בראון הוא בוסטוני. הוא גדל על תורתו של רד אורבך. הוא בסקוהוליק. הוא לא לוקח שיט מאף אחד. יש PROCESS שהביא לו את השחקנים שישנם לו, אבל אף אחד לא יאמר לו מה לעשות איתם וכיצד לשחק, כולל המנכ"ל שלו.
יתרונו הגדול, וחוזקו, היא אמון השחקנים בו. המנכ"ל והנשיא בריאן קולוג'לו יודע שאם יקרה מרד, השחקנים יעמדו לצד ברט שהופך בהדרגה למה שהפלח הוא לשחקניו: הם אוהבים אותו. הם מעריצים אותו. הם פוחדים ממנו לעתים, והם מקבלים כל מה שהוא אומר להם ללא ציוץ קל שבקלים.
השחקנים מראים את האהבה אליו בצורה שהם משחקים. רוברט קובינגטון, טי.ג'יי. מקונל, השיפור הגדול עם ניק סטאוסקאס. אתה רואה שלראשונה מזה שנים הם משחקים לא רק עבור עצמם, אלא גם עבור מאמנם.
הסיטואציה עם ג'ואל אמביד, נרלנס נואל, ג'היל אוקפור, ורישאון הולמס אינה קלה כלל וכלל. ארבעה גבוהים ואתה צריך להתחשב בארבעתם ולתת לכל הארבעה את זמנם על הפארקט. כמובן שכל אחד היה רוצה לשחק יותר, אבל עבורי הריאיון שנתן אוקפור לג'סיקה קמרטו CSNPhilly’s Jessica Camerato מ-CSN מספר את הסיפור טוב מכמעט כל דבר אחר:
“Coach Brown has been phenomenal with communicating with me, and I know in the long run I’m going to be fine. I just try to come in here every day and work as hard as I can. I know that he doesn’t have to tell me anything. He could just go out there and coach, I could just be on the bench unaware of anything. He’s done an amazing job. I’m appreciative of that and I know for a fact that the rest of the players feel just like me. He is in an impossible situation with the four of us but he does his best for the team, and for each of us.
לשמוע אותו לדבר אל בני קבוצתו הוא לשמוע סופר-מאמן היודע מה להגיד, כמה להגיד, ומה לא להגיד.
מה אני זוקף לזכותו? בניית חמישייה קבועה היודעת את תפקידה ומה תפקיד כל אחד מהחמישה. אני אוהב את הקומבינציה של צעירים וצעירים פחות, והמנוע נראה עובד ללא חריקות, הנה הרוסטר השלם:
Philadelphia 76ers Roster
במשחק הניצחון על טורונטו בראון נתן 36 דקות לקובינגטון, 26 דקות לאמביד, 25 דק' להנדרסון, 23 דקות לאיליסובה, 28 דקות למקונל, 21 דקות לנואל, 16 דקות לסאריץ', ו-16 דקות לסטאוסקאס.
מה שברט בראון התחיל לעשות זה לבנות "תרבות נצחון" או "אווירת נצחון".
לפני 3 חודשים היו חושבים שאני נפלתי על הראש עם ההצהרה הבאה, אבל נראה לי שעם הבנת ה-PROCESS של בראון; הערצת השחקנים ובטחונם במאמן בראון, ואווירת הנצחון שהחלה לחלחל לנימי נשמתם של השחקנים, פלייאוף כבר העונה אינו חלום.
הדפוק היחיד? סם הינקי, שלא איפשרו לו ליהנות מה-PROCESS שהוא נטע, ואחרים יקטפו את פרותיו.
חבל על הדוד סם (הינקי)
פתיחה מפתיעה עם ה3-7, לא זכור לי קבוצת תחתית מדוברת
כל כך ובצדק אי פעם,
הדוד סם הינקי הוא עדיין המיידוף של הספורט.
כתבה נהדרת.
פילי אם תעלה זה יהיה למרות מיידוף/הינקי וההרס שהותיר.
100+
אני מאוד אוהב את בראון. מאמן חביב למדי שהצליח ללמד אותם הגנה, והשילוב שהוא מעלה בדרך כלל של סטאוסקאס-מקונל-קובינגטון בחמישייה הפותחת מביא ניצחונות. גם התרבות שם פחות מדכאת ממה שהיא אמורה להיות על הנייר – זה משהו חשוב.
אני מקווה שלא יזכר כמאמן עם אחוז ההצלחה הנמוך בהיסטוריה מבין המאמנים שאימנו לפחות 200 משחקים. כרגע עם 21.5%, קצת אחרי סידני לואו (25.7%). אם פילי שלו מסיימת את העונה עם 35 ניצחונות הוא יעבור אותו.
עד כמה שזה נשמע הזוי רק לפני 3-4 חודשים יש סיכוי שפילי תהיה באזור 30 נצחונות העונה
דווקא ההוכחה שהשיטה של סם הינקי עבדה היא לא יותר מתעודת עניות לליגה. הניסיון המכוון להיות גרועים הוא דבר שפגע במודל ה"ספורטיביות" והוכיח השיטה בליגה עדיין לא חסינה מתקלות.
ומאידך, זאת הבעייה של הליגה. אנשים ימשיכו לצאת נגד הינקי, אך הוא ניצל את המקורות שהונחו לפניו.
..עיניים להם ולא יראו.."
עבר : סם הינקי מביא לקבוצה (בין היתר) את : אמביד,סאריץ',אוקפור,נואל
הווה : רק עכשיו מתחילים להבין שיש תהליך
עתיד : בחירות דראפט (שהביא הינקי) + התקדמות מקצועית
אולי עוד שנתיים שלוש יגידו : "..הינקי,ברוב גאונתו …."
קשקושיאדה.
בראון מאמן מצויין אבל הוא כבר שם הרבה זמן.
לא פרוסס ולא שמוסס. אמביד, איליאסובה ששכרו אותו על הדרך העונה, וקצת מקונול.
מאמן שעושה עבודה לא ראה בכלל עם הסגל שהיה לו עד כה.
כל הבחירות הגבוהות נפצעו ורק עכשיו מתחילים לחזור לשחק ולהתרגש אחד לשני וסליחה בכלל.
אמיד עדיין במגבלות דקות העונה ורק מראה כמה פוטנציאל יש לו.
הג'וקר פה הוא סימונס שאף אחד לא יודע איך הוא יהיה באמת.
הבסיס טוב מאוד, וזאת גם בהנחה שמוותרים על אחד הגבוהים (נואל או אוקפור) לטובת גארד בכיר (או חבילת שחקנים טובה)
בדיוק כך. לפרוץ ממש קדימה הם צריכים את בן סימונס לפחות טוב כמו וויגינס, ואולי טוב יותר
וויגינס ? אם סימונס יהיה כמו וויגינס הוא יהיה באסט מהדהד,
וויגינס הוא גאנר שלא משחק הגנה , האדואנסד סטאטס שלו על הפנים.
סימונס הולך להיות להברון לייט, מוסר וריבאונדר יותר טוב אבל סקורר פחות טוב ורוב הסיכויים גם מנהיג פחות טוב
לברון הוא מקום שישי בהסטוריה בכמות האסיסטים, והראשון שלא גארד. היחיד שהוביל שתי סדרות גמר במספר האסיסטים בשתי הקבוצות. להגיד שסימונס יותר טוב ממנו בזה? על סמך מה?
למיטב זכרוני לברון בגיל 20 לא היה אף אחד מהדברים האלה.
אם משווים את יכולת המסירה של סימונס מול אותו גיל של לברון אז סימונס הוא מוסר יותר טוב.
אם רואים את סימונס מוסר את הכדור וכל מה שצריך זה 5 דקות משחק בשביל זה רואים שהוא גם מוסר יותר טוב מלברון גם אם משווים אותם היום.
וואי וואי!!! האוטוספלר חירב לי את התגובה
המאמן הזה קבלן הפסדים. עכשיו עם אמביד מנצחים. זה לא קשור למאמן. מאמן רציני כמו פופוביץ מקבל את דאנקן בדראפט ורץ לאליפות. הליצן הזה רץ לעןנה של 30 נצחונות אחרי שבחר אינסוף בחירות טופ 3. משווה אותו לפופוביץ – גיב מי אברייק
חתיכת ליצן. דאנקן הגיע לאחת הקבוצות הטובות במערב שזרקה את העונה אחרי שרובינסון נפצע וקיבלה את דאנקן.
47 ניצחונות בשלוש עונות…תהייה בריא חמודי
אתה צוחק עליי, דאנקן הגיע למועדון בטנקינג מגעיל שבו השאירו את רובינסון על הספסל למרות שהיה בריא עוד מאולסטאר, הוא הגיע לקבוצה מצויינת ההפך לגמרי ממה שקרה בפילדלפיה שבו ההנהלה הרסה את הקבוצה.אני לא משווה את בראון לפופ ואפילו לא קרוב אבל חייב להציג את האמת.
פילדלפיה חוזרת לטופ. איזה כיף
אחרי הדוקטור וראש מלון
אחרי בארקלי
אחרי אייברסון
אני יכול לחזור לאהוד בגאון את אהדת נעוריי 🙂
קצת נסחפת אחרי הדוק לא? קבוצה מהטופ?? הם עדיין 3 מהסוף במזפח
פרוסס זה רעיון נחמד, אבל לא קשור למציאות.
הסיפור הזה לקח יותר מדי מדי שנים ובקלות הפציעה של אמביד יכלה להיות סופית.
אם אמביד היה מתברר כפצוע כרוני (עדיין יכול לקרות) אז אין שם כלום, אם הוא יהיה בריא ותותח וסימונס לא כוכב על, אז יש שם קבוצה בינונית.
הכל שם מיקרי ובחירות כמו אמביד הן מזל טהור. עדיין במהלך ה״פרוסס״ בנו סגל שלא קשור לכלום עם 4 גבוהים שדורכים אחד על השני. קבוצה שבילתה את השנים האחרונות במרתף של הליגה ועכשיו עדיין בתחתית למרות שחקן ענק כמו אמביד. הפרוסס נמצא רק בראש של הדוק